בעולם המודרני שבו רבים מבקשים משמעות רוחנית בלי לוותר על חירות המחשבה, הולכת ונחשפת דמות יוצאת דופן – אברהם חיים זגדון. סופר, מקובל ודרשן שנחשב למורה רוחני עכשווי המשלב בעולמו תורה עמוקה, שפה אישית וחיבור ישיר לנפש האדם.
שורשים וזהות רוחנית
אברהם חיים זגדון נולד בשנת 1957 וגדל בסביבה יהודית מסורתית, שבה כבר מגיל צעיר התבלט ברוח חופשית ובצמא לחכמה פנימית. עם השנים, הפך לאחת הדמויות הבולטות בשיח הרוחני הישראלי – מי ששואף להחזיר את הלב למרכז ההתבוננות הדתית. תורתו מבקשת לגלות את האור הפנימי שקיים בכל אדם, מתוך תפיסה שהקב”ה מבקש מאיתנו לא שלמות חיצונית אלא נוכחות מלאה ואהבה.
ספר אור זרוע – גילוי האור הפנימי
בספרו “ספר אור זרוע” פורש זגדון מסע לקבלה פנימית דרך התבוננות באדם ובבריאה. זהו ספר שמחבר בין רעיונות קבליים לבין הדרכה לחיים מאוזנים ואוהבים. הוא מדבר על סוד הבריאה, על כוח האהבה האלוקית ועל האפשרות לעורר בלב אהבת ה’ ואהבת הזולת.
הספר מדגיש את רעיון “החסד חינם” – אמונה שהעולם מתקיים לא מתוך דין או חובה, אלא מתוך אהבה אינסופית. כל אדם, כך הוא גורס, נושא בתוכו ניצוץ של אור אלוקי, והעבודה הרוחנית היא רק לחשוף אותו.
ספר השיחות – תורה שמדברת בשפה של חיים
אם “אור זרוע” מציע את התיאוריה הרוחנית, הרי “ספר השיחות” הוא המפגש המעשי עם עולמו של זגדון. מדובר בכ־120 שיחות קצרות ומעוררות מחשבה, שנמסרו מתוך החיים עצמם – בשיחות יום־יומיות, במפגשים, בהליכת ערב או בשיחת טלפון.
בכל אחת מהן הוא עוסק בנושאים אנושיים – נישואין, פרנסה, אמון עצמי, אמונה, פחדים, אהבה, ויחסים – ומציע נקודת מבט חכמה שמחברת בין עולם הקבלה לבין אתגרי האדם המודרני. זהו ספר שנכתב בגובה העיניים, ועם זאת נוגע בעומק נשמתו של הקורא.
תורת חסד של הקשבה
ייחודו של זגדון טמון בכך שהוא משלב עומק קבלי עם גישה פשוטה ונגישה. הוא אינו מטיף ואינו מציב חומות. במקום זאת, הוא מזמין את האדם למסע פנימי המבוסס על שיחה, הקשבה ופתיחת הלב.
בעולמו, התורה איננה מערכת סגורה של חוקים אלא דיאלוג מתמשך בין האדם לבוראו. לא פלא שתלמידיו רואים בו “מלמד של אור”, אדם שמצליח להנגיש תורה עתיקה בצורה שמדברת לשפה של תחילת המאה ה־21.
מורשת והשראה
אברהם זגדון הותיר אחריו מורשת כתובה רחבה, והספרים “אור זרוע” ו“ספר השיחות” הפכו למעיין השראה עבור רבים המחפשים עומק אמונה לצד רוך אנושי. הוא לא מתיימר לתקן את העולם בכוח, אלא מעודד את האדם לתקן את מבטו על העולם – להתחיל מתוכו.
בכך, הוא מייצג קול חסידי חדש: כזה שאינו נרתע מן השאלות, שאינו מבקש שלמות אלא אמת פנימית, ושמעמיד את האדם במרכז כשותף לאלוקות. תורתו של זגדון מדברת בלשון של אור, חמלה והתחדשות – ומזכירה שכל שיחה יכולה להיות תחילת תיקון קטן של הלב.