לפני אבחון פסיכודידקטי עולות לא מעט שאלות: מה עושים בפגישה? אילו מבחנים עוברים? האם צריך להתכונן מראש? ומה קורה אם הילד עייף, לחוץ או מתקשה לשתף פעולה?
חשוב להבין שאבחון פסיכודידקטי אינו מבחן אחד עם ציון של ״עבר״ או ״נכשל״. מדובר בתהליך מקצועי שמטרתו להבין איך האדם לומד, איפה נמצאות נקודות החוזק שלו, אילו קשיים חוזרים לאורך זמן ואיך הם משפיעים על התפקוד בפועל.
האבחון משלב בדיקה של מיומנויות לימודיות, הערכה של יכולות קוגניטיביות והתרשמות מהדרך שבה הנבדק מתמודד עם משימות. לכן לא מסתכלים רק על התוצאה הסופית, אלא גם על אופן העבודה, הקצב, מידת ההתמדה והתגובה לקושי.
כשמבינים מראש איך מתבצע אבחון פסיכודידקטי, התהליך בדרך כלל מרגיש ברור ופחות מאיים.
איך מתחיל אבחון פסיכודידקטי?
השלב הראשון הוא בדרך כלל שיחת היכרות ואיסוף מידע.
אצל ילדים ובני נוער, חלק משמעותי מהמידע מתקבל מההורים ולעיתים גם מהמסגרת החינוכית. אצל מבוגרים מתמקדים יותר בהיסטוריה הלימודית, בקשיים שחזרו לאורך השנים ובסיבה שבגללה עלה הצורך באבחון דווקא עכשיו.
בשיחה מנסים להבין מתי התחיל הקושי, באילו תחומים הוא בולט יותר, האם ניתנה בעבר תמיכה לימודית, האם קיימים אבחונים קודמים ומה קורה בפועל בבית הספר, בלימודים האקדמיים או במבחנים.
חשוב לא פחות להבין מה עובד טוב.
יש תלמידים שמתקשים בכתיבה אך מבינים חומר מורכב היטב. אחרים קוראים לאט אך זוכרים מצוין מידע ששמעו. יש מי שמתקשים במבחנים אך מצליחים מאוד בעבודות ובמשימות ללא מגבלת זמן.
במקרה של אבחון פסיכודידקטי לילדים, מתייחסים גם להתפתחות, לרכישת שפה, להתקדמות בקריאה, בכתיבה ובחשבון ולהיסטוריה הלימודית מאז הכניסה לבית הספר.
במקרה של אבחון פסיכודידקטי לנוער, חשוב להבין גם כיצד העלייה בדרישות הלימודיות משפיעה על התפקוד. לא מעט תלמידים מצליחים להסתדר בשנים הראשונות, ורק בחטיבה או בתיכון מתחילים להרגיש שקצב הקריאה, הכתיבה או ההתארגנות כבר לא מספיקים.
לעיתים כדאי להביא תעודות, מבחנים, הערכות מורים או אבחונים קודמים. המידע הזה אינו מחליף את הבדיקה, אך הוא יכול לעזור להבין האם הקושי עקבי לאורך זמן.
גם סיבת הפנייה חשובה. יש מי שמגיעים בגלל חשד ללקות למידה, אחרים בגלל קושי משמעותי במבחנים, איטיות בכתיבה, קושי בקריאה או צורך לבדוק התאמות בדרכי היבחנות.
כל המידע שנאסף בשלב הזה עוזר למקד את המשך האבחון.
מה בודקים במהלך אבחון פסיכודידקטי?
לאחר שלב ההיכרות עוברים למשימות ולמבחנים שמטרתם לבדוק תחומים שונים.
החלק הדידקטי מתמקד במיומנויות הלמידה.
בקריאה ניתן לבדוק דיוק, קצב, שטף ופענוח. בהבנת הנקרא בודקים לא רק אם התשובה נכונה, אלא גם האם הנבדק מבין את הרעיון המרכזי, מאתר מידע חשוב ומצליח להסיק מסקנות מתוך הטקסט.
בכתיבה אפשר לבדוק איות, קצב כתיבה, ארגון תשובה, הבעה בכתב ולעיתים גם את הפער בין מה שהנבדק מסוגל להסביר בעל פה לבין מה שהוא מצליח לנסח על הדף.
בהתאם לגיל ולסיבת הפנייה ניתן לבדוק גם מיומנויות בחשבון ובמתמטיקה.
לצד החלק הלימודי נבדקים גם היבטים קוגניטיביים. בהתאם לגיל ולשאלת האבחון ניתן להשתמש בכלים שונים להערכת תפקודים כמו הבנה, חשיבה, זיכרון עבודה ומהירות עיבוד, ולעיתים עשוי להיכלל גם מבחן וקסלר.
מבחן וקסלר אינו קובע לבדו אם קיימת לקות למידה. הערך שלו נמצא בכך שהוא מוסיף מידע על הדרך שבה הנבדק חושב ומעבד מידע, ומאפשר להשוות בין הפרופיל הקוגניטיבי לבין הביצועים הלימודיים.
לדוגמה, תלמיד יכול להבין היטב את החומר אך לעבוד באיטיות רבה. במקרה כזה ניתן לבדוק האם האיטיות מופיעה גם בתחומים קוגניטיביים רלוונטיים. אצל תלמיד אחר היכולות הקוגניטיביות עשויות להיות טובות, בעוד הקושי ממוקד בקריאה או בכתיבה.
חלק חשוב לא פחות הוא ההתרשמות מהדרך שבה הנבדק עובד.
הפסיכולוג שם לב האם הוא מתמיד, האם הוא מנסה גם כשהמשימה נעשית קשה, האם הוא בודק את עצמו, האם הוא עובד במהירות ומרבה בטעויות או דווקא נזהר מאוד ומתקדם לאט.
נבדקים גם שיתוף הפעולה ומידת המאמץ. כאשר מתקבלת תוצאה נמוכה, חשוב להביא בחשבון האם היא משקפת קושי עקבי או שהביצוע הושפע מעייפות, תסכול, חרדה, קושי בריכוז או גורם אחר.
גם עקביות בין משימות משמעותית. אם מתקבלת תוצאה חלשה מאוד בתחום אחד אך ביצועים טובים במשימות דומות, צריך לבדוק מה יכול להסביר את הפער.
במקרים מסוימים האבחון מתבצע ביותר ממפגש אחד, במיוחד אצל ילדים צעירים או כאשר מדובר בתהליך רחב. חלוקה למפגשים יכולה לעזור לצמצם השפעה של עייפות ולקבל התרשמות אמינה יותר.
אין צורך ללמוד לקראת האבחון כמו למבחן. עדיף להגיע במצב טבעי ככל האפשר, לאחר מנוחה סבירה, עם משקפיים או ציוד שנדרש בשגרה, ולעדכן את המאבחן אם הנבדק חולה, עייף במיוחד או נמצא במתח חריג.
מה קורה אחרי אבחון פסיכודידקטי?
לאחר סיום המשימות מתחיל שלב הפרשנות.
הפסיכולוג מחבר בין שיחת הפתיחה, ההיסטוריה הלימודית, התוצאות הדידקטיות, הממצאים הקוגניטיביים, אופן העבודה והמידע שהתקבל מההורים או מהמסגרת החינוכית.
המטרה היא לבדוק האם מתקבל דפוס עקבי.
למשל, האם קושי בקריאה מופיע במספר משימות? האם הוא מתאים למה שנראה לאורך השנים? האם קיים פער בין הבנה בעל פה לבין התמודדות עם טקסט כתוב? האם איטיות מופיעה גם במשימות לימודיות וגם בתחומים נוספים?
ציון אחד לבדו כמעט אף פעם לא מספר את כל הסיפור. המשמעות נוצרת מתוך החיבור בין הנתונים.
בסיום התהליך מתקבל בדרך כלל דוח מסודר שמציג את הממצאים ואת ההמלצות.
ההמלצות יכולות להתייחס לדרכי למידה, אסטרטגיות עבודה, הוראה מתקנת, תמיכה לימודית, צורך בבירור נוסף ולעיתים גם להתאמות בדרכי היבחנות כאשר קיימת לכך הצדקה מקצועית.
אם תלמיד אינו מסיים מבחנים בזמן, למשל, חשוב להבין מה יוצר את האיטיות. קריאה איטית, קושי בכתיבה, חרדה או התארגנות לקויה הם מצבים שונים, ולכן גם המענה לא בהכרח יהיה זהה.
אם במהלך התהליך עולים סימנים לקושי בקשב, ניתן להמליץ על בירור נוסף. אבחון פסיכודידקטי יכול להראות כיצד קשיים קשביים משפיעים על הלמידה, אך הוא אינו בהכרח תחליף לאבחון ייעודי של ADHD.
חלק חשוב נוסף הוא שיחת המשוב.
בשלב הזה מסבירים לנבדק או להורים מה נמצא, מה המשמעות של הממצאים ומה מומלץ לעשות בהמשך. המטרה היא שהדוח לא יישאר אוסף של ציונים ומונחים מקצועיים, אלא יהפוך לכלי שאפשר להשתמש בו.
הורה צריך להבין איפה הילד מתקשה, מהן נקודות החוזק שלו ואילו צעדים יכולים לעזור. גם בני נוער ומבוגרים יכולים לקבל הבנה טובה יותר של הדרך שבה הם לומדים ושל הסיבות לכך שמשימות מסוימות דורשות מהם יותר מאמץ.
לעיתים האבחון מצביע על לקות למידה, ולעיתים הוא מראה שמקור הקושי נמצא במקום אחר. בשני המקרים הערך של התהליך הוא בקבלת תמונה מדויקת יותר ולא בניסיון להגיע לאבחנה מסוימת בכל מחיר.
אם קיימים קשיים מתמשכים בקריאה, כתיבה, מבחנים או למידה, או פער שחוזר בין היכולת לבין התוצאות, כדאי לבדוק האם אבחון פסיכודידקטי הוא הצעד המתאים כדי להבין את הקושי ולבחור את המענה הנכון להמשך.