כמעט כל ויכוח על זוגיות שוויונית מגיע בסוף לאותה שאלה. נניח ששני בני הזוג שווים לגמרי, ונניח שהם חלוקים: לעבור דירה או להישאר, לקחת משכנתה גדולה או קטנה, לרשום את הילד לבית הספר הזה או לאחר. אין כאן רוב ומיעוט. יש שני קולות. מי מכריע?
לזוגיות המסורתית יש תשובה מוכנה: אחד מן השניים הוא ראש המשפחה, והמילה האחרונה שלו. זה היתרון שמייחסים לה, וזה גם הנימוק העיקרי של מי שחושד בזוגיות השוויונית. בלי מכריע, כך נטען, כל מחלוקת רצינית תיגמר במבוי סתום.
התשובה מ-1869: תסתכלו על שותפים בעסק
הנימוק הזה אינו חדש, וגם התשובה עליו אינה חדשה. הפילוסוף האנגלי ג’ון סטיוארט מיל ניסח את שניהם ב-1869, בחיבורו “שעבוד הנשים”. את הקושיה הוא מביא בלשון מתנגדיו: “מי יכריע כשבני זוג נשואים חלוקים בדעותיהם? שניהם אינם יכולים לעשות כרצונם, ובכל זאת צריך להגיע להכרעה לכאן או לכאן”.
ואז הוא מציע להסתכל על המקרה הדומה ביותר לנישואים: שותפות עסקית. גם שם שני אנשים קושרים את גורלם זה בזה מרצונם, וגם שם צריך להחליט מדי יום. ובכל זאת שום חוק אינו קובע שבכל שותפות יהיה שותף אחד שמחליט, והשאר יצייתו. איש לא היה נכנס לשותפות, כותב מיל, בתנאים שמטילים עליו אחריות של בעל עסק ונותנים לו סמכויות של פקיד.
איך שותפים מסתדרים בלי מכריע קבוע? הם מחלקים תחומים. בלשונו של מיל: “ההסדר הטבעי הוא חלוקת סמכויות בין השניים: כל אחד שולט שליטה מוחלטת בביצוע שבתחומו, וכל שינוי של שיטה ושל עיקרון מחייב את הסכמת שניהם”. בעניינים השוטפים יש אפוא מכריע, אבל לא תמיד אותו אדם. בעניינים הגדולים אין מכריע, ונדרשת הסכמה.
ומה קורה כשבכל זאת אין הסכמה?
כאן באה ההערה המעניינת ביותר. מיל טוען שכך הדברים מתנהלים ממילא, גם אצל זוגות שהחוק של זמנו נתן בהם לבעל את כל הסמכות. ההכרעה המעשית, הוא כותב, תלויה בכישוריו היחסיים של כל אחד: מי מבין יותר בעניין שעל הפרק, ומי החלטי יותר. הסמכות שבחוק נכנסת לתמונה רק כשהקשר כבר נכשל. הדברים, כך הוא כותב, אינם מגיעים להכרעה של כוח מצד אחד וציות מן הצד האחר “אלא כשהקשר כולו היה טעות”.
מיל אינו מצייר תמונה ורודה. הוא מודה שגם בין שווים בחוק לא כל הקולות שווים: “באופן טבעי יהיה גם קול חזק יותר לצד שמביא את אמצעי המחיה, יהיה אשר יהיה”. מי שמפרנס, משקלו גדול יותר, ואת זה שום חוק נישואים אינו קובע ואינו מבטל. זו אולי השורה שמזדקנת הכי פחות בפרק כולו, מפני שגם היום, כשהחוק כבר אינו ממנה ראש משפחה, פערי ההכנסה בין בני זוג לא נעלמו.
אז שוויונית או מסורתית?
מה שעולה מן הדברים הוא שהשאלה מנוסחת בצורה מטעה. גם זוג מסורתי מחלק תחומים ומכריע לפי כישורים ברוב ימות השנה, וגם זוג שוויוני מגלה שלמי שמרוויח יותר יש קול חזק יותר. ההבדל האמיתי מתגלה רק ברגע של מחלוקת שאין לה פתרון: האם יש מי שרשאי לכפות. לדעת מיל, רגע כזה מעיד על הקשר יותר משהוא מעיד על שיטת ההכרעה.
הציטוטים לקוחים מהפרק השני של “שעבוד הנשים” בתרגומו העברי החדש.
