אני זוכרת את היום שבו הרגשתי שאני חייבת שינוי. משהו בי היה זקוק לניעור. לא מדובר ברצון לברוח מהשגרה אלא בצורך למצוא מחדש את החוט היצירתי שאבד לי. תקופה ארוכה הרגשתי שהעיניים שלי רואות אבל לא באמת מתבוננות והלב שלי מחפש ריגוש אסתטי שלא ידע להגדיר. כך מצאתי את עצמי בוחרת לצאת למסע שהוא גם חופשה וגם הזדמנות להתחדשות פנימית.
לפני הטיסה התחלתי לאסוף מידע. רציתי להבין מה יכול להעניק לי השראה וגם מה יכול לפתוח אותי לרעיונות חדשים. בשיטוטי באינטרנט גיליתי אתר בשם ‘לישראלים’ שבו מטיילים מקבלים מידע אמיתי ושימושי על חופשה באיחוד האמירויות. שם מצאתי רעיונות שלא הכרתי והרגשתי שאני נפתחת לעולם שלם של חוויות שיכולות להצית בי משהו שכבר כמעט שכחתי שקיים.
ברגע שהבנתי לאן אני רוצה להגיע ומה אני רוצה לראות עלתה בי תחושת התרגשות שמזמן לא חוויתי. לא ידעתי לומר אם ההשראה תגיע או אם המסע יחזיר לי את האהבה לעיצוב ולאמנות אבל ידעתי שאני בדרך למשהו נכון. היה בי שקט שהיה חסר לי שנים וגם ציפייה לעולם חדש של צבעים וצורות.
כשעליתי למטוס הרגשתי כאילו אני יוצאת למסע שהוא לא רק גיאוגרפי אלא גם נפשי. הסתכלתי מהחלון ורציתי לכתוב לעצמי מחשבה קצרה רק כדי לזכור את הרגע הזה שבו הלב נפתח מחדש. ידעתי שמכאן הכל כבר יראה אחרת.
מראות הראשונים
הדקות הראשונות אחרי הנחיתה היו כמו התעוררות. האוויר החם שחיכה לי מחוץ לשדה היה מזמין ונעים ועטף אותי בתחושת חופש שלא הרגשתי מזמן. ראיתי סביבי צבעים עזים ואורות מכל עבר והעיניים שלי התחילו שוב להתעניין ולחפש השראה. הרגשתי שאני מתעוררת מתוך חלום ארוך ושמשהו בי נמשך לעולם החדש שנפרש לפני.
בדרך למלון חלפתי על פני מבנים שנראו כמו פסלים חיים. כל קו וכל זווית היו מדויקים וכל פרויקט אדריכלי היה חגיגה של יצירתיות. מצאתי את עצמי מתבוננת בלי למצמץ כאילו אני מנסה לבלוע את כל היופי בבת אחת. הרגשתי שהחופש מתחיל בדיוק ברגע הזה שבו האסתטיקה כובשת אותי מחדש.
כשהגעתי לחדר והבטתי מהמרפסת אל קו הרקיע הבנתי שאני לא רק צופה בנוף אלא נוגעת בו דרך העיניים. הרגשתי שמחשבות ישנות מתחילות להתבהר ושדלתות פנימיות נפתחות. חשבתי על הדרך שבה האור נוגע בזכוכית ועל הדרך שבה הצללים יוצרים עומק חדש. כל פרט הזכיר לי כמה אסתטיקה משפיעה על הנפש.
בערב הראשון יצאתי לשוטט ברחובות רק כדי לאפשר לעצמי להרגיש. לא היו לי תוכניות ולא רציתי להספיק שום דבר. פשוט הלכתי ופגשתי צבעים וריחות וטקסטורות. ידעתי שאני בתחילתו של מסע שמחזיר לי את עצמי.
השראה בלתי צפויה
ביום השני הגעתי למקום שגרם לי לעצור. היה זה גן עצום מלא צבעים וריחות. כל פרח היה כמו יצירה בפני עצמה וכל שילוב צבעים היה כמו מחשבה מעוררת השראה. ההליכה בין שבילים מלאי חיים פתחה אצלי פתח לרעיונות שלא העזתי לחשוב עליהם זמן רב. הרגשתי כאילו אני לומדת מחדש איך צבע מדבר עם צורה ואיך מרקם יכול לעורר זיכרון.
מאוחר יותר ביקרתי במוזיאון שעיצב את מחשבותי מחדש. האולמות המבריקים והוצרת המיצגים שיחקו עם תפיסה של זמן ומרחב ונתנו לי תחושה שאני חלק ממשהו גדול ממני. מצאתי את עצמי רושמת משפטים קצרים במחברת שהבאתי רק לשם בטחון. המילים זרמו כאילו הן היו שם כל הזמן וחיכו לצאת.
בכל מקום שנכנסתי אליו הרגשתי שאני לומדת. האופן שבו אנשים מקומיים משלבים מסורת וקדמה העניק לי שיעור באיזון אסתטי. הם מצליחים לשמור על עומק תרבותי יחד עם חדשנות פורצת דרך וזה גרם לי לחשוב על חיי ועל הבחירות שעשיתי לאורך השנים. הבנתי עד כמה עיצוב ואמנות משקפים את הדרך שבה אנחנו חיים.
בערב כתבתי לעצמי שהעולם מזכיר לי דרך חוויות קטנות איך נראה יופי אמיתי. הרגשתי שלווה שלא היכרתי ולמדתי להקשיב למה שמצית את הדמיון שלי. זו היתה תחושת חיבור שהחסירה לי פעימה.
חזרה אחרת
ביום האחרון כבר ידעתי שאני חוזרת אחרת. לא ידעתי לתאר במדויק מה השתנה בי אבל הרגשתי צבע חדש בתוכי. כאילו שכבה דהויה הוסרה וגילתה שכבה רעננה ומלאת חיים. חשבתי על כל המקומות שראיתי ועל האופן שבו הם גרמו לי להרגיש. הרגשתי מלאת תודה על היכולת להתבונן מחדש.
כשארזתי את המזוודה נכנסו אליה גם רעיונות. חשבתי על פינה בבית שאשנה ועל ציור שאצייר ועל מחברת שאפתח במיוחד למחשבות חדשות. ההשראה כבר היתה שם והיא בקשה מקום. ידעתי שהמסע הזה הוא רק ההתחלה של יצירה חדשה שתרצה לצאת החוצה.
בדרך לשדה חשבתי על החשיבות של להקשיב לעצמי. על הצורך לעצור לפעמים כדי לאפשר לדברים לצוף. על החשיבות של מפגש עם יופי שפותח את הלב והנפש. חוויתי מסע שחשבתי שיהיה מנוחה והתברר כתהליך עמוק של התחדשות.
כשנחתתי בבית הרגשתי שהבאתי איתי מתנה. מתנה של תשוקה מחודשת ושל רצון ליצור ושל ידיעה פנימית שהיופי עדיין חי בתוכי ומבקש מקום. זו תחושה שלא ויתרתי עליה מאז ועד היום ואני זוכרת היטב שזה התחיל ברגע שבו העזתי לצאת למסע ולתת ליופי להיכנס מחדש.