כשמדברים על המהפכה במצרים, רוב הדיון נסוב סביב הכיכר, ההפגנות והשלטון שנפל. אבל השאלה שמעסיקה חוקרים כלכלה וחברה היא מה קרה אחרי: כמה זמן נמשכת תקופת המעבר, ומה היא עושה לחיי היום יום של האזרחים.
מאמר מחקר של עבדו וזעזו משנת 2013 מנסה לענות על השאלה הזאת. הוא מתאר מדינה שנקלעה לשורה של בעיות בו זמנית: חוסר בהשקעות זרות, גרעון תקציבי גדל, שיעורי עוני ואבטלה גבוהים וירידה באיכות החיים. המחברים בוחנים את ההשפעות הפוליטיות והכלכליות, ואת השינויים בסביבה החברתית והסוציולוגית, דרך מסגרת המחקר של משילות.
הרעיון המרכזי של המסגרת הזאת פשוט: מהפכה אינה רק החלפת שליט. כדי שמדינה תתייצב מחדש היא צריכה מוסדות שפועלים, חוקים שמכבדים אותם ואמון בין האזרחים לבין השלטון. כשהמוסדות האלה נחלשים, משקיעים נרתעים, המטבע נשחק והאבטלה, בעיקר בקרב צעירים, מעמיקה. כך נוצר מעגל שקשה לצאת ממנו: חוסר יציבות פוליטית פוגע בכלכלה, וכלכלה חלשה מזינה עוד חוסר יציבות.
מי שרוצה להבין למה מדינות רבות באזור התקשו לממש את התקוות של תחילת המהפכות, ימצא במאמר הסבר מסודר ומבוסס נתונים. לא כל קורא מגיע לקרוא מאמר אקדמי באנגלית, ולכן יש סיכום בעברית של המאמר על המהפכה במצרים וההשפעות הסוציו-אקונומיות שלה, שמרכז את השאלות, את המסגרת התיאורטית ואת המסקנות העיקריות בכ-600 מילים.
הלקח הרחב יותר חורג ממצרים. שינוי פוליטי מהיר מייצר ציפיות מהירות, אבל שיקום כלכלי וחברתי הוא תהליך איטי. הפער בין השניים הוא לב הסיפור, והוא מסביר למה ההשלכות של מהפכה מורגשות לעיתים שנים רבות אחריה, הרבה אחרי שהכותרות נעלמו.