שיא ושפל של 52 שבועות הם המחיר הגבוה והנמוך ביותר שבו נסחר נכס בשנה האחרונה. יש כאן הבהרה קטנה שרבים מפספסים: זה לא “שיא של השנה הקלנדרית” שמתאפס בינואר. החישוב רץ על חלון שנע, של כ-252 ימי מסחר, וכל יום חדש דוחף החוצה את היום הוותיק ביותר.
המעניין הוא מה שקורה בראש של המשקיעים. יש ממצא מוכר שנקרא אפקט 52 השבועות: מניות שנסחרות קרוב לשיא השנתי שלהן נוטות, בממוצע ולאורך זמן, להניב תשואה טובה יותר ממניות שרחוקות משיאן. זה נשמע הפוך מהאינטואיציה, כי למה משהו שכבר עלה צריך להמשיך לעלות. ההסבר המקובל הוא הטיית עיגון. אנשים נתלים בנקודת ייחוס בולטת, כמו השיא השנתי, כדי להעריך מה המחיר ה”סביר”. וכשמגיע מידע חיובי שמצדיק מחיר גבוה יותר, הם מתקשים להתרגל אליו ומעדכנים לאט.
כדי למדוד כמה קרוב מחיר לקצוות, משתמשים בכמה יחסים פשוטים: המיקום בתוך הטווח השנתי באחוזים, המרחק מהשיא והמרחק מהשפל. מעל 70% בטווח נחשב סימן למומנטום, ומתחת ל-30% מושך מי שמחפש מחירים נמוכים.
בניתוח טכני קלאסי השיא פועל כהתנגדות פסיכולוגית: מוכרים שחיכו לעלייה כדי לצאת, וקונים שנרתעים לשלם מחיר שיא. השפל פועל כתמיכה. כשהרמה נשברת, בעיקר עם נפח מסחר גבוה מהרגיל, מתחילה שרשרת: פקודות עצירה נסגרות, אלגוריתמים מצטרפים ומי שחשש להחמיץ נכנס. לכן לא מסתכלים על הרמה הזו לבד אלא ביחד עם נפח, מגמה וניהול סיכונים.
זה תוכן לימודי בלבד, בלי המלצה על מניה כלשהי ובלי הבטחה לרווח. מסחר כרוך בסיכון, ואפשר להפסיד.
המאמר מבוסס על שיעור מתוך קורס SPT – קורס וקהילה ללימוד מסחר בשוק ההון לציבור החרדי, עם שיעורי טקסט, שמע ווידאו. פרטים: spt-trading.com