דיספגיה היא מכשול לבליעה או לעיסה, או לתחושת חסימה במזון, המורגשת בפה, בגרון או בלוע. ההערכה היא שכ- 20% מהאנשים מעל גיל 55 סובלים מתופעה של מתון או קשה. אדם בולע מדי יום כ 1000 פעמים להובלת מזון, שתייה ורוק מהפה לקיבה. בליעה יעילה, אפוא, מאפשרת לגוף לספק את צרכיו התזונתיים בצורה מספקת (מוצק ונוזל). יש לעשות זאת מבלי לסכן את דרכי הנשימה (קנה הנשימה, הריאות).
ארבעת שלבי הבליעה
שלב הכנה בעל פה
בשלב הראשון, שלב ההכנה דרך הפה, האוכל מובא לפה, במידת הצורך, נלעס, מעורבב עם רוק ונוצר בקערת אוכל (מנה מוכנה לבליעה, כחול בהגשה) . שלב ההכנה דרך הפה נערך בהתנדבות, כלומר אנו יכולים לשמור על הבולוס בפה או ללעוס אותו כל עוד תרצה.
שלב הובלה דרך הפה
במהלך השלב השני, המכונה השלב האוראלי, הלשון מעבירה את הבולוס על ידי לחיצה על החיך מקדימה לאחור, אל הגרון (farigne). ברגע שהבולוס מגיע לחלק האחורי של הלשון (בערך ברמה של עמודי החך הרך / לאורך השנים בין חלל הפה לאפיגלוטיס) מופעל השלב הבא.
שלב הלוע
שלב הלוע הוא בעיקר רפלקס. בנוסף לכמות רבה של פעילות מוטורית, מהלך הבליעה מווסת על ידי תגובות חושיות קבועות. כלומר, תכנות בליעה מותאמות לגורמים חיצוניים כמו גודל או מרקם בולוס (נוזלי או מוצק).
החיך הרך עולה לסגירת הנחיריים כך ששום חלק מהבולוס לא מגיע לאף. בולוס המזון מתקדם דרך הלוע אל הוושט. עליך גם למנוע מחלק מהבולוס להיכנס לדרכי הנשימה. התוצאה היא העלייה של הגרון, ירידה של האפילוגלטיס בכניסה של הגרון וסגירה של להקות החדר ומיתרי הקול. כתוצאה מכך נשימה מופרעת כשנייה. במקביל, הכניסה לוושט נפתחת.
שלב הושט
בשלב הרביעי של הבליעה, שלב הושט, הבולוס מתקדם דרך הוושט לקיבה על ידי גלים פריסטלטיים. בנוסף לקצה העליון והתחתון של הוושט, הסוגר נפתח בזמן ולכן מאפשר לבולוס לעבור דרכו. הובלת בולוס המזון דרך הוושט נעשית על ידי רפלקס ונמשכת, על פי מרקם בולוס המזון וגילו של האדם, בין 2 ל 20 שניות.
הסימנים של דיספגיה
לא תמיד קל להבחין בהפרעות בבליעה. הם יכולים להתפתח לאט או במהירות, בעקבות המחלה הבסיסית. לדיספאגיה לא מאובחנת יכולות להיות השלכות חמורות, גילוי מוקדם חשוב מאוד. מומחים מציינים את ההבחנה בין תסמינים ישירים ועקיפים שניתן לצפות בהם בבליעה או במהלך הארוחה.
תסמינים ישירים:
שיעול תכוף סליקת גרון
שינוי הקול באינטונציה “רטובה”
נשימה קשה או “גרגור”
תחושת אוכל תקועה בגרון / תחושה שמשהו לא בסדר, “החור הרע”
ירידה באספקת החמצן וכתוצאה מכך, צבע כחול של השפתיים והפנים
תסמינים עקיפים כוללים:
עומס מוגבר בדרכי הנשימה התחתונות
עלייה בטמפרטורה או חום מבלבלת
ברונכיטיס או דלקת ריאות
ירידה לא רצונית במשקל
גורמים להפרעת דיספגיה
פתולוגיות רבות עלולות לגרום לדיספגיה. מחלה נוירולוגית היא הגורם השכיח ביותר. דיספגיה עשויה להופיע כתוצאה משבץ מוחי במקום טראומת ראש. מחלות נוירולוגיות אחרות כמו מחלת פרקינסון, טרשת נפוצה, טרשת עורקים אמיוטרופית (ALS) או גידולים במוח גורמות למראה החרדי של הפרעת בליעה זו. מיאסטניה חמורה, דלקת קרום המוח ומחלות שרירים מסוימות כמו פולימיוזיטיס או ניוון שרירים יכולים גם הם לגרום לדיספגיה. בנוסף לסיבות נוירולוגיות, התערבות כירורגית, בעיקר ברמה של החוליה או גידול צוואר הרחם או באזור הפה, הצוואר או הראש, עלולה לגרום לדיספגיה.
מומלץ לבדוק הזנה בצינורית