יש משהו מיוחד מאוד ברגע שבו אישה מחליטה לצאת למסע סולו. זה רגע שנולד מתוך שילוב של סקרנות ושל רצון לאתגר את עצמך. אצלי זה תמיד מגיע יחד עם רעד קל של התרגשות ושל חשש שמציף את הלב. כשבחרתי לנסוע לבד למדינה מוסלמית הרגשתי את כל המחשבות המלוות החלטה מסוג זה. רציתי לחוות תרבות אחרת מקרוב ולפגוש אנשים שחיים את היומיום שלהם אחרת ממני ובכל זאת חששתי מהאופן שבו תתקבל נוכחותי כמטיילת יחידה.
הטיול למדינות מוסלמיות הוביל אותי להכיר שכבות עמוקות של עצמי. למדתי שאני מסוגלת להתמודד עם אי ודאות ושאני יכולה לסמוך על החושים והאינטואיציות שלי. למדתי גם עד כמה חשוב להיות קשובה לרגע ולהתנהל בהערכה כלפי האנשים שמולי. אלו תובנות שנולדו מתוך מפגשים יומיומיים שאולי היו נראים פשוטים למתבונן מבחוץ אך עבורי הפכו לאבני דרך משמעותיות.
במסע הזה למדתי לנהל דיאלוג עדין בין זהירות טבעית הנובעת מלהיות לבד במרחב לא מוכר לבין הסקרנות שרצתה להפתח ולאסוף חוויות חדשות. הדיאלוג הזה ליווה אותי ולימד אותי לראות את העולם בעיניים מעט אחרות. זהו שיעור שאני לוקחת איתי לכל מקום שאליו אני נוסעת מאז.
עם הזמן הבנתי שהמסע אינו נמדד רק בכמה רחוק נסעתי אלא גם במידה שבה העזתי לשהות בתוך הלא מוכר. למדתי להעניק זמן למפגשים הקטנים ולרגעים שבהם אני מרשה לעצמי להיות פשוט אני. כל זה תרם להבנה עמוקה יותר של המשמעות של מסע סולו נשי ובמיוחד כזה המתרחש במדינה מוסלמית.
מפגש ראשון עם מרוקו
מרוקו הייתה נקודת המבחן הראשונה שלי במסע הזה. כבר בנחיתה הרגשתי שהמדינה עוטפת אותי בניחוחות חזקים ובקצב חיים שלא דומה לשום דבר שהכרתי. הצבעים של השווקים בערים הגדולות וכמובן החום האנושי של המקומיים פגשו אותי בכל פינה. יחד עם זאת הגיע גם הצורך להבין את כללי ההתנהגות המקומיים ואת הדרך הנכונה להיטמע במרחב.
בפעמים הראשונות שהלכתי בסמטאות הצפופות הרגשתי צורך לבדוק כל כמה מטרים אם אני בכיוון הנכון. למדתי להכיר את שפת הגוף המקומית ולזכור שברוב המקרים מדובר בסקרנות ולא בחוסר נוחות. הזמן עשה את שלו וככל שהעמקתי בתוך הטיול מצאתי את עצמי מרגישה בטוחה יותר ובקיאה יותר במה שנכון עבורי.
החוויה האנושית הייתה לב ליבה של מרוקו עבורי. פגשתי נשים שלאורך הדורות שמרו על מסורת עשירה ומתמשכת וגם גברים שהתייחסו אלי בכבוד ובנימוס. השיחות שנוצרו במסעדות ובחנויות סיפרו לי סיפור גדול יותר על מרוקו וסיפרו לי גם משהו חדש על יכולת ההתחברות שלי לאנשים שנראים כל כך שונים אך ברוב המקרים רוצים בדיוק אותם דברים שאני רוצה.
עם זאת אינני מתעלמת מהעובדה שהיו רגעים שהצריכו ממני זהירות מוגברת. כמו בכל טיול סולו חשוב להיות מודעת לסביבה ולכן הקפדתי לבחור לינה באזורים מרכזיים ולהסתובב בשעות נוחות. ההקשבה לעצמי הייתה כלי מרכזי במסע והוכיחה את עצמה פעם אחר פעם.
איך מתכוננים לטיול בלי לאבד את הראש
רוב האנשים שואלים אותי אם לפני טיול כזה אני עושה תחקיר עומק כמו חוקרת מוסד. האמת? בהתחלה אני פשוט בוהה בגוגל. אני כותבת “מרוקו”, נכנסת לעשרים לשוניות, מדלגת בין בלוגים, מדריכים, סרטונים של יוטיוברים שלא ברור אם הם אמינים או רק יפים. אחרי שעה כזו אני קולטת שאין לי מושג מה קראתי, אבל איכשהו אני רעבה. קלאסי.
אז כן, בשלב מסוים אני מתעשתת ועוברת להכנה יותר מסודרת. לא כזו של לוח שעם וטוש, אבל כן מנסה להבין פחות או יותר איפה כדאי להיות, ממה להיזהר ואיך אני לא מוצאת את עצמי לבד בכפר שכוח אל בחצות. באחד החיפושים הגעתי לאתר בשם “לישראלים”, ומצאתי שם בדיוק את מה שחיפשתי – מידע ברור וענייני, כולל תשובה לשאלה שריחפה לי בראש מהרגע שקניתי כרטיס: האם מרוקו בטוחה לישראלים? אני ממליצה עליו בחום, במיוחד אם אתם אוהבים לדעת לאן אתם נכנסים לפני שאתם נכנסים לשם.
אחרי שסיימתי לקרוא, הרגשתי מוכנה יותר, לא ברמה של “אני יודעת הכול ותנו לי להדריך סיור”, אלא יותר בקטע של אוקיי, אני לא הולכת להסתבך ביום הראשון. בדקתי גם ענייני לבוש, איך נכון להתנהג במקומות מסוימים, איפה לשים גבולות ואיפה לשחרר. דברים קטנים שעוזרים לתפוס ביטחון.
כמובן שבפועל, ההכנה נעלמת שנייה אחרי שיוצאים מהמלון בבוקר הראשון, כשאת מגלה שהרחוב שאת מחפשת לא קיים במציאות או שהוא קיים אבל בממד אחר. ובכל זאת, בזכות ההכנה לא הרגשתי חסרת אונים. משם, פשוט זרמתי – לפעמים עם הרוח, לפעמים נגד ההיגיון, אבל תמיד עם חיוך קל ומטפחת בתיק, ליתר ביטחון.
תובנות לסיום
כשאני מביטה אחורה על המסע הזה אני מבינה שהחוויה הייתה הרבה יותר מטיול. זה היה שיעור משמעותי על האופן שבו אני פוגשת את העולם ועל היכולת שלי להתמודד עם מצבים חדשים. למדתי שהעולם רחב ומלא באנשים שהחום האנושי עבורם הוא ערך מרכזי. למדתי שגם אם יש אתגרים בדרך הם אינם צריכים לעצור אותי מהגשמת החלום שלי להכיר תרבויות חדשות במסגרת מסע אישי.
מרוקו הייתה עבורי מקור השראה. היא לימדה אותי כיצד להעריך את הכאוס הצבעוני שלה וכיצד לשאוב ממנו כוחות. מצאתי בה שילוב בין מסתורין לבין פתיחות ובעיקר מצאתי בה את עצמי בצורתה הלא מתוכננת ביותר. זו למדתי שלפעמים צריך פשוט להעז ולתת למסע להוביל אותנו למקומות שלא תיארנו מראש.
המסע גם חידד אצלי את ההבנה שאישה שנוסעת לבד יכולה לחוות את העולם במלואו. יש בזה חופש שלא דומה לשום דבר אחר והוא מאפשר לחזור הביתה עם זיכרונות שאי אפשר לשחזר בשום דרך אחרת. החופש הזה הוא מתנה שאני מאחלת לכל מטיילת שמוכנה להאמין בעצמה.
בסופו של דבר מסע סולו במדינה מוסלמית הוא מסע שגם מלמד אותך להקשיב לעולם וגם מלמד אותך להקשיב לעצמך. זהו מסע של אמון ושל זרימה ושל התמסרות לרגע. ובעיקר זהו מסע שמוכיח לעצמך שאת מסוגלת הרבה יותר ממה שחשבת.