בשנת 1899 יצאה בברלין המהדורה השלישית של ספר שקבע את המסגרת של חקר המקרא למשך מאה שנה. הוא מנתח את ששת הספרים הראשונים של התנ”ך, מבראשית עד יהושע, ואחר כך גם את שופטים, רות, שמואל ומלכים, ומראה כיצד נארגו בהם שכבות שנכתבו בתקופות שונות. הוא תורגם לאנגלית, צוטט בכל אוניברסיטה, והפך למטרה הקבועה של כל מי שביקש להתווכח עם ביקורת המקרא.
לעברית הוא לא תורגם. ספר שכולו עוסק בטקסט עברי, שמצטט בגוף הדיון מילים עבריות, ושסופר את פסוקיו לפי נוסח המסורה, לא היה קיים בשפה הזאת במשך 127 שנה. הקורא העברי הכיר אותו רק דרך מתווכים.
מה זה עושה לדיון
כשספר קיים רק בתקצירים, התקצירים נעשים בדרך כלל בידי מי שצריך להתווכח איתו. כך נוצרה תמונה מקובלת של יוליוס ולהאוזן (1844 עד 1918) כשיטתן נוקשה שמחיל סכמה מוכנה על הטקסט, מתוך הנחות מוקדמות על התפתחות הדת. מי שפותח את הספר עצמו פוגש משהו אחר: קורא זהיר עד כדי טרחנות, שמתווכח עם עצמו, מבחין בין מה שהוא יכול להוכיח למה שהוא רק משער, ולא פעם עוצר כדי לומר שדבר מסוים אינו ניתן להוכחה ולכן לא ייקבע.
הראיות שהוא מביא הן לשוניות ולא תיאולוגיות. בניתוח טבלת העמים שבבראשית י, למשל, הוא מצביע על כך שמקור אחד נוקט בעקביות את הנוסחה “ובני” והאחר את הפועל “ילד”, ורק אחר כך מוסיף סתירה עניינית ומסיק מסקנה. אפשר לחלוק על המסקנה, וחוקרים רבים אכן חולקים עליה היום. קשה לטעון שהיא שרירותית.
שני פרטים מפתיעים
ראשית, ולהאוזן לא כתב P. את מה שמכונה היום “המקור הכוהני” הוא סימן באות Q, קיצור של “ספר ארבע הבריתות” בגרמנית, שם שהוא עצמו הציע. בהקדמה הוא מסביר למה דחה את הסימון של חוקר קודם: סדר האותיות שלו הבליע מראש פסק דין על השאלה איזה מקור קדם לאיזה.
שנית, הוא מנה פרקים ופסוקים לפי התנ”ך העברי ולא לפי החלוקה הנוצרית. הדבר מתגלה במקומות שבהם שתי החלוקות נבדלות, כמו מכת הצפרדעים בספר שמות, שם מראי המקום שלו אינם אפשריים כלל בספירה הנוצרית. חוקר גרמני פרוטסטנטי בן המאה ה-19 עבד עם הנוסח היהודי.
הערה חשובה למי שמתבלבל
ולהאוזן מוכר בעיקר בזכות “פרולגומנה לתולדות ישראל”, וזהו החיבור שמולו מתנהל רוב הוויכוח התיאולוגי. הספר שתורגם כעת הוא החיבור האחר, הטכני יותר, שבו נמצאת העבודה הפילולוגית עצמה, פרק אחר פרק. מי שמחפש את הטיעון ההיסטורי הגדול ימצא כאן בעיקר את התשתית שעליה הוא נשען, וזו בדיוק הסיבה שהיא מעניינת.
המהדורה העברית
התרגום החדש נעשה ממהדורת 1899, והוא כולל את שלושת חלקיה: הניתוח של בראשית עד יהושע, החלק על הספרים ההיסטוריים, ונספח התוספות הערוך לפי מראי מקום. ההיקף הוא 252 עמודים, כ-119,500 מילים, והוא יצא כספר דיגיטלי בפורמטים PDF ו-EPUB. בפתח הספר הערת מתרגם המפרטת את ההכרעות שנעשו, ובהן שימור סימני המקורות המקוריים והחזרת ציטוטי המקרא לנוסחם העברי.
הספר מיועד לסטודנטים ולחוקרים במקרא, בלימודי יהדות ובתולדות הדתות, וגם לקוראים שהנושא מעניין אותם ברצינות, בין אם הם מקבלים את מסקנותיו של ולהאוזן ובין אם דוחים אותן. פרטים מלאים וטעימה להורדה חינם נמצאים בדף הספר, וספרים נוספים בסדרת תרגומי ספרי המופת נמצאים בקטלוג ההוצאה.