מי ששוקל שיקום שיניים בלסת העליונה ומגלה שחסרה לו עצם, שומע לא פעם את המונח “שתלים זיגומטיים”. הוא נשמע מסובך, אבל הרעיון שמאחוריו פשוט למדי, ושווה להכיר אותו לפני שיושבים מול הרופא.
שתל דנטלי רגיל נועד להיקבע בעצם הלסת. כשהעצם בלסת העליונה נספגה, במיוחד בחלק האחורי שלה, אין בה מספיק חומר כדי להחזיק שתל. שתל זיגומטי פותר את הבעיה בדרך אחרת: הוא ארוך במיוחד, בערך בין 30 ל-52 מילימטר, ולא נעגן בלסת אלא בעצם הזיגומה, היא עצם הלחי. העצם הזאת צפופה וחזקה יותר, ולכן היא מאפשרת עיגון יציב גם כשהלסת עצמה כבר אינה מתאימה.
מכאן גם ההגבלה החשובה: שתלים כאלה שייכים ללסת העליונה בלבד. בלסת התחתונה אין עצם מקבילה שאפשר להשתמש בה בצורה דומה.
למי זה רלוונטי? בעיקר למי שאיבד עצם בהיקף נרחב, למי שאי אפשר לבצע לו השתלת עצם או שהשתלה כזאת כבר נכשלה אצלו, ולמי שרוצה להימנע מטיפולים ממושכים של בניית עצם והרמת סינוס. במקרים רבים אפשר לחבר גשר זמני כבר ביום הניתוח.
צריך לזכור גם את הצד השני. זהו ניתוח מורכב שמצריך מומחיות כירורגית גבוהה, בדרך כלל בהרדמה מלאה או בסדציה עמוקה, ויש בו סיכון מוגבר לסיבוכים באזור הסינוסים. לא כל מטופל מתאים, ולכן נדרשות בדיקות מקיפות, כולל CT.
הסבר מלא יותר על ההגדרה, על ההתאמה ועל יתרונות וחסרונות הטיפול מופיע בעמוד מה זה שתלים זיגומטיים, ומי שמתעניין בהשתלות שיניים בכלל ימצא עוד חומר תחת הנושא השתלת שיניים.