מי שקורא מאמרים אקדמיים בקרימינולוגיה, בסוציולוגיה או במחקרי תרבות נתקל במהרה במילה שמשנה את משמעותה מטקסט לטקסט: קורבן. לפעמים הכוונה לנפגע מעבירה, לפעמים לזהות שאדם נושא על עצמו שנים אחרי האירוע, ולפעמים לקורבן במובן הדתי והסמלי של המילה. מי שאינו מזהה באיזו משמעות משתמש הכותב עלול לקרוא נכון ולהבין לא נכון.
המשמעות הראשונה היא ההיסטורית. לפי סיכום המאמר של Wemmers משנת 2010, המילה victim נכנסה לאנגלית בשנת 1497 מן הלטינית victima, ותשומת הלב המחקרית לנפגעי פשיעה חדשה בהרבה מן העניין בעבריינים. מכאן צמחה הוויקטימולוגיה, והיא מסבירה מדוע חלק גדול מן הספרות על קורבנות הוא יחסית צעיר.
המשמעות השנייה היא זהותית. במאמרו של בן דוד משנת 1989 מוגדר “קורבן קריירה” כאדם שעצם הפגיעה בו שינתה את כל אורח חייו וסיפקה לו זהות חדשה. השאלה כאן אינה מה קרה באותו אירוע, אלא מה קורה לאדם שמגדיר את עצמו דרך מה שקרה לו.
המשמעות השלישית היא מדינית. Cohen, במאמר משנת 1993, בוחן את הקשר בין קרימינולוגיה לפשעי מדינה ולהפרת זכויות אדם, ואת הסוציולוגיה של ההכחשה. קורבן במובן הזה הוא מי שהמערכת עצמה מסרבת להכיר בו. והרביעית היא המשמעות הדתית והסמלית, שמופיעה במאמרים מתחום מחקרי התרבות והדת ואינה קשורה כלל לפגיעה בפועל.
כדי לראות איך המשמעויות האלה נראות בפועל, אפשר לעבור על סיכומי מאמרים אקדמיים בנושא קורבן, תשעה סיכומים שמובאים שם יחד, ולבדוק בכל אחד מהם באיזה מן הקורבנות הוא עוסק. התרגיל הזה חוסך זמן לפני כתיבת עבודה, כי הוא מבהיר מראש איזו הגדרה הכותב מניח ומה הוא משאיר בחוץ.