אין סוחר שלא מפסיד. גם הסוחרים המצליחים ביותר בהיסטוריה הפסידו בחלק ניכר מהעסקאות שלהם, לפעמים ביותר ממחציתן. ההבדל ביניהם לבין אחרים לא היה בכמה פעמים הם צדקו. הוא היה במה שעשו כשטעו.
הפסד קטן הוא עלות עסקית, כמו שכר דירה של חנות. הפסד גדול הוא כמעט תמיד תוצאה של כמה החלטות רגשיות ברצף. במאמר הזה נעבור על ארבע הטיות חשיבה מוכרות שהופכות את הראשון לשני, ועל כמה כלים מעשיים.
1. שנאת הפסד: חותכים את הפרחים ומשקים את העשבים
מחקרים בכלכלה התנהגותית מראים שכאב של הפסד מורגש חזק בהרבה מהשמחה על רווח באותו גודל. בשוק זה יוצר דפוס הפוך ממה שצריך: מוכרים מהר מניה שמרוויחה, כדי “לנעול” את הרווח לפני שייעלם, ומחזיקים מניה מפסידה, כי מכירה תהפוך את ההפסד ל”אמיתי”.
התוצאה: התיק מתמלא במה שלא עובד, ומה שעבד כבר נמכר. המשפט “תנו למרוויחים לרוץ וחתכו את המפסידים מהר” פשוט מאוד בתיאוריה, וקשה מאוד בביצוע.
מה עוזר: סטופ שנקבע לפני הכניסה, ונמצא אצל הברוקר ולא רק בראש. ההחלטה מתקבלת כשהראש צלול, לא כשהמחיר זז.
2. עיגון: המחיר שבו קניתם לא מעניין את השוק
“אמכור כשהיא תחזור למחיר שבו קניתי”. זה אולי המשפט הנפוץ ביותר אצל מי שמחזיק הפסד. אבל לשוק לא אכפת באיזה מחיר נכנסתם. השאלה היחידה היא אם המניה, כפי שהיא היום, ראויה להחזקה. אם לא הייתם קונים אותה היום במחיר הזה, למה להחזיק אותה?
עיגון הוא גם מה שהופך עסקה קצרה ל”השקעה לטווח ארוך” ברגע שהיא מתחילה להפסיד. אם התוכנית המקורית הייתה עסקה של שבועות, הפסד לא משנה את הסיבה לעסקה.
3. כשל המהמר: “העסקה הבאה חייבת לעבוד”
אחרי שלושה או ארבעה הפסדים רצופים מופיעה תחושה ש”הסטטיסטיקה חייבת להתאזן”. אז מגדילים את הפוזיציה הבאה כדי להחזיר מהר. זו בדיוק הטעות. כל עסקה עומדת בפני עצמה. רצף הפסדים לא מבטיח רווח בעסקה הבאה, ולפעמים הוא בכלל מסמן שמשהו השתנה.
4. הטיית הזמן הקרוב: מה שקרה עכשיו ייראה לנצח
אחרי שבוע רע, נדמה שהשיטה כבר לא עובדת. אחרי שבוע טוב, נדמה שאפשר להגדיל הכול. המוח נותן משקל מופרז לאירועים האחרונים. סוחר שמשנה שיטה כל פעם שיש רצף הפסדים, לעולם לא ידע אם השיטה שלו עובדת, כי הוא אף פעם לא נתן לה מספיק עסקאות.
כלל שלושת ההפסדים
בשיטה שאנחנו מלמדים יש כלל פשוט: שלושה הפסדים רצופים הם סימן לעשות צעד אחורה.
זה לא אסון. אם הסיכון בכל עסקה הוא 1% מהחשבון, שלושה הפסדים מלאים הם בערך 3%. אבל זה יכול להיות מידע: אולי השוק השתנה עוד לפני שהמדדים נראים רע, אולי התחום שבו אתם פועלים נחלש, ואולי הביצוע שלכם התקלקל.
אחרי שלושה הפסדים לא מנסים להחזיר. מורידים קצב, מקטינים חשיפה, ובודקים. זה ההפך המדויק ממה שכשל המהמר דוחף לעשות.
למה אפשר להפסיד ברוב העסקאות ועדיין להרוויח
זה נשמע מוזר, אבל זו מתמטיקה פשוטה. אם ההפסדים קטנים והרווחים גדולים מהם כמה מונים, גם אחוז הצלחה נמוך יכול להספיק. ולכן הכלל החשוב הוא לא “להפסיד פחות פעמים”, אלא לשמור שכל הפסד יישאר קטן.
הפסד טוב והפסד רע
לא כל הפסד שווה. כדאי להפריד בין שני סוגים:
הפסד טוב: עסקה לפי הכללים, סטופ במקום, גודל נכון. היא פשוט לא עבדה. זה חלק מהמקצוע, ואין מה לתקן.
הפסד רע: כניסה מחוץ לתוכנית, הזזת סטופ, פוזיציה גדולה מדי. גם אם בסוף יצא רווח, זו הייתה עסקה רעה.
ביומן המסחר כדאי לסמן כל עסקה לפי השאלה הזו, ולא רק לפי התוצאה. אחרי חודשיים תראו דפוס, ותדעו בדיוק על מה לעבוד.
שאלות לתחקיר אחרי הפסד
1. האם העסקה עמדה בכל תנאי הכניסה?
2. האם הסטופ היה במקום שתוכנן, ובוצע?
3. האם גודל הפוזיציה חושב לפני הכניסה?
4. מה היה מצב השוק הכללי?
5. מה הייתי עושה אחרת, אם בכלל?
אם התשובה לארבע הראשונות היא “כן”, ייתכן שאין מה לשנות. זה אולי השיעור הכי קשה: לפעמים עשיתם הכול נכון, והפסדתם.
ובאותו עניין: לא לקחת את זה אישית
הפסד בשוק הוא לא כישלון אישי. הוא לא אומר שאתם לא מבינים, ולא שהשוק “נגדכם”. מי שמזהה את עצמו עם כל עסקה, ייאלץ להצדיק כל טעות, ומשם הדרך קצרה להחזיק הפסד עוד ועוד. המטרה היא להרוויח לאורך זמן, לא להיות צודקים בכל עסקה.
לסיכום
ההתמודדות עם הפסד מתחילה לפני ההפסד: סטופ מוגדר, גודל מחושב, ויומן שמחכה. במודול “הפסיכולוגיה של הסוחר המקצועי” יש ארבעה שיעורים שעוסקים בדיוק בזה, ובקורס יש יומן מסחר מובנה לתחקיר. הקורס פותח על ידי SPT
למי שמחפש קורס שמתייחס לפסיכולוגיה ברצינות, כדאי להציץ בעמוד לימוד מסחר במניות
התוכן לימודי בלבד ואינו ייעוץ השקעות או המלצה לקנייה או למכירה של נייר ערך כלשהו. השקעה ומסחר בשוק ההון כרוכים בסיכון, לרבות אבדן חלק ניכר מההון או כולו. ביצועי עבר אינם מעידים על העתיד.